גז"ד לאזרחית הודית מורשעת בהתעללות בקשישה ילידת 1929 הסובלת מאלצהיימר

1.   הנאשמת שלפניי הורשעה, על פי הודאתה במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של התעללות בחסר ישע על ידי אחראי, עבירה לפי סעיף 368ג לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " החוק").

2.   על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשמת נהגה במשך תקופה להתעלל בקשישה, ילידת 1929, הסובלת משיטיון על רקע מחלת אלצהיימר, ובשל כך זקוקה לעזרה בפעולות הבסיסיות בשגרת יומה. הנאשמת, אשר נשכרה לעבודה על ידי משפחת הקשישה בשנת 2008, התגוררה בביתה ותפקידה היה לסייע לקשישה בביצוע הפעולות הבסיסיות ולדאוג לשלומה ולבריאותה במשך שעות היום והלילה.

3.   בלב בני משפחת הקשישה התעורר החשד כי הנאשמת תקפה את הקשישה והכתה בגבה ובידיה, והם התקינו מצלמה נסתרת בחדר השינה של הקשישה. בעין המצלמה נקלטו מספר אירועים בהם הנאשמת דחפה את הקשישה למיטתה, באמצעות ידיה או באמצעות נעל, השליכה עליה חפצים, הכתה אותה, ובעטה ברגליה. במספר מקרים, בשעת בוקר, הסירה הנאשמת בפתאומיות את השמיכה מעל הקשישה, בעודה שוכבת במיטה, ודחפה את רגליה מהמיטה אל הרצפה. באחד המקרים, נתנה הנאשמת לקשישה את בגדיה על מנת שתתלבש, אף שידעה כי הקשישה מתקשה לעשות כן בכוחות עצמה. במשך מספר דקות הנאשמת לא סייעה לקשישה בעת שניסתה ללבוש את בגדיה ללא הצלחה, בידיים רועדות. לאחר זמן מה הנאשמת העמידה את הקשישה על רגליה והלבישה אותה בתוקפנות.

4.   הצדדים הגיעו להסדר טיעון בעניינה של הנאשמת, לפיו המאשימה תעתור לעונש של שנת מאסר בפועל, ובהסכמת הצדדים הנאשמת תגורש מהארץ בתום ריצוי עונש המאסר, ואילו הסנגור יטען לעונש של שלושה חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרה של הנאשמת.

5.   לטענת המאשימה, יש לאמץ את רף הענישה הגבוה על פי הסדר הטיעון לעיל, לאור חומרת העבירה בה הורשעה הנאשמת, ובשל האינטרס החברתי לשמור על שלומם וכבודם של קשישים בערוב ימיהם, ובמיוחד כאשר מדובר בקשיש שמצבו הפיזי והמנטאלי אינו מאפשר לו לדאוג לצרכיו, לדווח על מצוקה או להגן על עצמו. לאור העובדה שהשימוש במטפלים זרים בבתי קשישים בישראל הנו נפוץ מאוד, ראוי להעביר בעניין מסר ברור ומרתיע.

6.   מטעם התביעה הוגש תקליטור התמונות שנקלטו בבית, והמתארות את מסכת ההתעלות שחוותה הקשישה. אחת מבנותיה מסרה כי המשפחה חשה פגועה וכועסת, עקב היחס החם והטוב שנתנה לנאשמת בתקופה ששהתה בבית הקשישה. הבת תיארה משבר אמון קשה, מצד המשפחה, ובמיוחד מצד הקשישה, שכיום חוששת לשהות לבד בחברת זרים ובשל כך נאלצה לעבור למוסד סיעודי, על אף רצון המשפחה שתשהה בבית.

7.   הסנגור טען בפני בית המשפט כי הנאשמת, בת 46, מגיעה מכפר קטן בהודו, הוריה חולים ושניים מאחיה עובדים מחוץ למדינה. שהייתה של הנאשמת במעצר היוותה חוויה קשה עבורה. הנאשמת הודתה במסגרת הסדר טיעון בהזדמנות הראשונה, נטלה אחריות על מעשיה וחסכה זמן שיפוטי ואת הצורך בשמיעת עדויות. הנאשמת טיפלה בקשישה 24 שעות ביממה, במגורים משותפים ביחידת דיור קטנה. מדובר בעבודה קשה ומתסכלת, נוסף על קשיי השפה, הפרנסה, והלחץ הרב על הנאשמת עקב מחלת אמה המתגוררת בהודו. לפיכך, ביקש הסנגור, להתחשב בנסיבותיה של הנאשמת, ולהסתפק בשלושה חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר, ובהסכמתה של הנאשמת לגירוש מהארץ בתום המאסר. מטעם הנאשמת העידה המשמורנית שבביתה שהתה הנאשמת בתקופת שחרורה ממעצר, אשר מסרה כי מהיכרותה עם הנאשמת, בת חודשיים, מדובר בבחורה טובה שאינה אלימה.

8.   בדבריה בפני בית המשפט הביעה הנאשמת חרטה וצער על מעשיה, ומסרה כי הוריה חולים וכי היא רוצה לחזור לביתה.

9.   העבירה בה הורשעה הנאשמת הנה עבירה חמורה ביותר, שדינה ככלל עונש מאסר ממושך ומרתיע. המעשים המתוארים בכתב האישום המתוקן מעוררים זעזוע עמוק, לאור העובדה ששלומה ובטחונה האישי של הקשישה הופקד בידיה של הנאשמת, אשר מצדה מעלה באמון אשר ניתן בה מצד בני משפחת הקשישה. בכתב האישום המתוקן מתוארת מסכת התעללות ממושכת בקשישה, אשר הייתה תלויה בנאשמת בצרכיה היום יומיים, ובפעולות בסיסיות שלא יכלה לבצע בעצמה, ועקב מצבה המנטאלי הירוד הקשישה אף לא יכלה לדווח לבני משפחתה על ההתעללות המבוצעת בה.

10.  לאחר שבחנתי את נסיבותיה הספציפיות של הנאשמת, כפי שהובאו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי הסדר הטיעון אינו סוטה מרף הענישה המקובל בעבירות דומות, וכי הוא תואם את מטרות הענישה במקרה הספציפי, לאור העובדה שהנאשמת הנה אזרחית מדינה זרה, ולא תופק תועלת לציבור משהות ממושכת שלה מאחורי סורג ובריח בישראל.

11.  יחד עם זאת, אני סבור כי הכף נוטה לכיוון הרף העליון של הסדר הטיעון, על מנת שיראו וייראו ובעיקר כדי להעביר מסר חד וברור לעוסקים במלאכת הסיעוד, כי בידיהם מופקד שלומם הנפשי והגופני של בני אנוש חסרי ישע, הזקוקים יותר מכל ליחס הומאני ולטיפול מסור בערוב ימיהם, ובכדי לשקף את הסלידה המתעוררת נוכח מעשי התעללות פיזית ונפשית כדוגמת זו שחוותה הקשישה במקרה דנן. אין כל הצדקה הגיונית שיכולה להסביר או לתרץ את מסע ה-"ויה דולורוזה" שהנאשמת העבירה את הקשישה בו.

12.   אשר על כן, ולאחר ששקלתי את השיקולים לחומרה ולקולה בעניינה של הנאשמת, אני גוזר את דינה של הנאשמת ומטיל עליה את העונשים הבאים:

12.1            18 חודשי מאסר מתוכם 10 חודשים לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרה מיום 19/10/10 ועד ליום 12/12/10 ואילו היתרה על תנאי למשך שנתיים, שלא תעבור ותורשע בכל אחת מהעבירות בהן הורשעה בכתב אישום מתוקן זה.  

12.2.            עם תום ריצוי תקופת המאסר שנגזרה על הנאשמת, היא תגורש מישראל לאלתר.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.

ניתן והודע היום ח' אדר ב תשע"א , 14/03/2011 במעמד הנוכחים.